החלטה בתיק ה"ת 39847-12-11

בפניי בקשה להורות על החזרת משאיתו של המבקש, מ.ר. 62-664-63 (להלן:"התפוס"), וזאת בהתאם להוראת ס' 34 לפקודת סדר הדין הפלילי, מעצר וחיפוש התשכ"ט - 1969.

עפ"י האמור בבקשה, טוען המבקש כי אין די ראיות לכך שהמשאית שנתפסה ושבבעלותו של המבקש זרקה פסולת ברשות הרבים. לדבריו, גם אם ישנו דמיון חזותי בין המשאית שצולמה מרחוק לבין משאיתו של המשיב, אין בכך כדי לבסס מעבר לספק סביר את השלכת הפסולת ודי בכך כדי להורות על השבתה.

מעבר לכך ציין כי המשיבה המתינה יומיים עד לבקשת צו מאת ביהמ"ש, ובהמשך המתינה 10ימים נוספים לצורך מימושו של  הצו, דבר שיש בו להדגיש את חוסר חשיבותו של התפוס ונחיצותו לחקירה.

מעבר לכך, מציין כי החיפוש שנערך בביתו של המבקש, נעשה שלא כדין, ובהתאם להלכת הפסלות היחסית כאמור "בהלכת יששכרוב", יש בכך כדי להביא לפסילת הראייה - היינו המשאית שנתפסה.

זאת ועוד, גם אם ימצא בימ"ש קיומן של ראיות לכאורה, הרי שבאיזון בין תכלית התפיסה לפגיעה בזכויות הפרט, ניתן לנקוט באמצעים דרסטיים פחות כהחזקת התפוס ולהורות על חלופת תפיסה מידתית.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 1.2.12 חזר ב"כ המבקש על טיעוניו והוסיף כי התיק הקודם בעניינו של המבקש נופח מעבר לכל פרופורציה ונועד ל"השחיר את פניו", כאשר הלכה למעשה דובר על גזם שנפל אגב נסיעה, ולא מעבר לכך.

מנגד, ב"כ המשיבה סבורה שיש די ראיות ומפנה לחומר החקירה, שהוגש לעיונו של ביהמ"ש. זו מסרה כי טרם הוגש כתב אישום אולם ייתכן שבסוף ההליך יבקשו לחלט את המשאית ויש לאפשר למשיבה את התנאים לצורך כך. כך גם ביחס לעבר הפלילי זו מתייחסת לאירוע מחודש 10/2011 , דבר המעיד לדבריה על מבקש ששב וחוטא בעבירות כגון דא.

אשר לעיכוב במס' ימים, מאז הוצאת הצו ועד תפיסת המשאית , הרי לדבריה יש בחומר החקירה אינדיקציות שהמבקש ידע על הוצאת הצו השיפוטי ובכל זאת לא עשה כן, וזאת בהצטרף ליתר התנהלותו במסגרת החקירה, ממנה ניתן ללמוד על היעדר שיתוף פעולה בין אם אי מסירת פרטים לגבי מקום המצאות המשאית, שם הנהג, ומסירתו של הטכוגרף. זו מפנה לפסיקה, שיש בה לדבריה לתמוך בעתירתה לתפיסת המשאית ולחלופין לשחרור בערבויות גבוהות.

דיון והכרעה.

בבואו של בימ"ש ליתן החלטה בהליך התפיסה, עליו במובנים מסוימים, לפעול באופן בו זה נוקט בהליך מעצר. היינו יש לבחון האם ישנה תשתית ראייתית בדומה למבחן "הראיות לכאורה". שנית יש לבחון האם קיימת עילה המצדיקה את החזקת הרכב עד לתום ההליכים, ושלישית, יש לבחון את "חלופת התפיסה", היינו האפשרות להורות על שחרור הרכב, בתנאים שיבטיחו השגת התכלית בתפיסה. (ראה בעניין זה בש"פ 4180/11 מיכאל עבודות בטון נ. מ"י, מאת כב' השופט הנדל ).

ככל שהדבר נוגע לתשתית הראייתית לכאורה, בטרם הוגש כתב אישום, הרי שאין צורך ברף של יסוד סביר להרשעה וזאת בדומה למעצר עד תום ההליכים. אלא לחשד סביר לביצוע העבירות.

לגופם של דברים, לאחר שעברתי על תיק החקירה שהובא לעיוני מצאתי כי יש בתיק זה די ראיות לכאורה, אף ברף הנדרש לאחר הגשתו של כתב האישום, היינו לאחר עיבודן במסגרת התיק העיקרי יש באפשרותן להביא להרשעתו של המשיב במיוחס לו מעבר לספק סביר.

המדובר ראשית ועיקר בצילום המשאית בשעה שזו שופכת את הפסולת במקום בשטח פתוח. אכן הצילום נעשה מרחוק באופן שממנו ניתן ללמוד על הדמיון החזותי הבולט מבלי שיהא ניתן לצלם את מס' הרשוי של המשאית, אולם כפי שעולה מדוח הפעולה של השוטר, הרי אילו המשיכו ונסעו אחריה עד אשר נכנסה לתוך המתחם הסגור שאז גם צולם מס' הרישוי שלה, והתבררה זהות הבעלים.  כך למעשה ישנה לכאורה התאמה בין המשאית שצולמה לבין זו שנתפסה. אין מחלוקת על עצם שפיכת הפסולת במקום אסור.

כך גם אתייחס בקצרה לטענה בדבר החיפוש הבלתי חוקי לכאורה שנערך בחצרו של המבקש ואציין כי גם אם היה ביסוס לטענה זו (ואינני קובע מסמרות בעניין), הרי שדוקטרינת "פרות העץ המורעל" לא נתקבלה במשפט הישראלי גם לאחר "הלכת יששכרוב" ור' בעניין זה בין היתר ע"פ 70490/08 מדינת ישראל נ' רועי קאסר (מחוזי תל -אביב) וכן ע"פ 70652/08 זרקה רונן נ. מ"י. לא למיותר לציין שדינה של טענה זו, במובהק, להתברר במסגרת התיק העיקרי.

עילת התפיסה:

בעבירות כגון דא, 2 עילות עפ"י רוב עומדות בבסיס החזקת התפוס. זו הראשונה הינה מניעתית , היינו נוגעת לחשש כי במידה והמשאית תשוחרר ימשיכו לבצע באמצעותה עבירות. התכלית המניעתית באה להגן על אינטרס הציבור בדבר ההגנה על איכות הסביבה והנזקים החמורים הנגרמים כתוצאה מהשלכת פסולת והפגיעה הנגרמת מכך לסביבה, לחי ולצומח. עילת תפיסה נוספת, נוגעת לאפשרות כי בסופו של ההליך יתבקש חילוטה ועל כן החזקתה מאפשרת את מימוש החילוט, כאמור לעיל.

בענייננו, לאחר שקראתי את חומר החקירה, וכן את הפסיקה הנוגעת נדמה כי עילת התפיסה נוגעת יותר לאפשרות חילוט המשאית בסופו של ההליך, ופחות לצורך מניעת עבירות נוספות. למסקנה זו הגעתי בין היתר, נוכח כך שכאמור למבקש, אירוע קודם אחד בלבד, שבו לכאורה היה מעורב בהשלכת פסולת וגם אז המדובר באירוע יחסית מינורי, כאשר לכאורה במהלך הנסיעה נפל מתוך הארגז גזם שלא כוסה. אין פירוש הדבר שעילת התפיסה המניעתית אינה מתקיימת בענייננו שכן אין המדובר במבקש נטול עבר דומה, אולם עניינו שונה תכלית שוני מתיקים אחרים בהם דובר על כאלו ששבו וחטאו מס' רב של פעמים בעבירות דומות גם לאחר שהורשעו, וגם לאחר שהכלים שבאמצעותם בוצעו העבירות, שוחררו במסגרת חלופת תפיסה.

בצד עילת תפיסה זו, הרי שבאת כח המשיבה, ציינה כי ייתכן ובכוונתם לחלט את המשאית בסופו של ההליך. אשר לעילה זו, זו מתקיימת באופן מובהק יותר מאשר העילה המניעתית, אולם עדיין נמצא כי זו לא ברף הגבוה הן נוכח כך שטרם הוגש כתב אישום, והן נוכח האמירה מאת נציגת ב"כ המשיבה, שאינה חד משמעית ובשלב זה מסתכמת בכך שייתכן ויבקשו את חילוט המשאית.

בשים לב לאמור לעיל, ולאחר שקבעתי קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ועילת תפיסה, הרי שיש לבדוק האם ניתן להשיג מטרת התפיסה, בדרך של פגיעתה בקניין המבקש פחותה. השיקולים אשר על בימ"ש לקחת בחשבון נובעים מטבע הדברים, בעוצמתן של ראיות לכאורה, ומובהקות עילת התפיסה. כך גם על ביהמ"ש לקחת בחשבון את הצורך החברתי כאמור,לאזן על שמירה על איכות הסביבה בצד זכות הקניין.